מושא

כל משפט מכיל שני מרכיבים בסיסיים – נושא ונשוא (ובחלק מן המקרים מופיע נשוא מורחב).

בפרק זה נלמד על החלקים הנוספים במשפט, אלה הם המשלימים. משלימים הם האיברים במשפט שתפקידם להצטרף אל מילים אחרות ולהשלים אותם, כלומר להרחיב את המידע שיש לנו אודותיהם או להפוך אותם ספציפיים יותר ועוד.

המשלימים מתחלקים לשני סוגים עיקריים:

משלימי שם	משלימי פועל
מצטרפים למילים מסוג שם	מצטרפים למילים מסוג פועל או שם פועל
לוואי	מושא (משלים מוצרך)	תיאור (משלים בלתי מוצרך)

בפרק זה נתמקד במשלים המוצרך של הפועל (מושא)

המושא הוא משלים של פועל ושל שם פועל במשפט, והוא משמש השלמה מוצרכת – כלומר הפועל "צריך" אותו בשביל להיות שלם מבחינת המשמעות שלו. למה הכוונה? נסתכל על שלושת הפעלים הבאים:

להשפיע	כדי שהפועל יהיה שלם, צריך לציין את הדבר שהושפע. כלומר – הפועל 'להשפיע' צריך השלמה כדי להיות שלם מבחינה רעיונית	לדוגמה: להשפיע על הקהל
לראות	כדי שהפועל יהיה שלם, צריך לציין את הדבר שנראה. כלומר – הפועל 'לראות' צריך השלמה כדי להיות שלם מבחינה רעיונית	לדוגמה: לראות סרט
להקשיב	כדי שהפועל יהיה שלם, צריך לציין את הדבר שלו הקשיבו. כלומר – הפועל 'להקשיב' צריך השלמה כדי להיות שלם מבחינה רעיונית	לדוגמה: להקשיב למוזיקה

הערות:

1. לעתים ההשלמה המוצרכת זקוקה למילת יחס מוצרכת, כלומר מילת יחס (ולפעמים מילית יחס, כלומר – אות אחת בלבד) שצמודה לפועל, והיא חלק מן המשמעות שלו.

לדוגמה: להאזין ל... להמתין ל... להתחבק עם... לכעוס על...

2. ישנם פעלים שמבחינת המשמעות שלהם זקוקים לשתי השלמות, ולכן יכולים להיות להם שני מושאים.

לדוגמה:

הפועל 'להעביר' זקוק לשתי השלמות: (1) הדבר שאותו מעבירים ו־(2) האדם או היעד שאליו מעבירים את הדבר. הגדרת הפועל הזה מכילה בתוכה שני משלימים באופן הבא: להעביר את __ ל__:

את החבילה הגדולה העברנו לבננו החייל.

את החבילה הגדולה = מושא₍₁₎ + לוואי; לבננו החייל = מושא₍₂₎ + לוואי

3. ישנם פעלים שיש להם יותר ממילת יחס מוצרכת אחת, ובמצב כזה כל מילת יחס מעניקה משמעות שונה לפועל שאליו היא מצטרפת.

לדוגמה:

לקנא במישהו = לרצות את תכונותיו, את רכושו, את הישגיו (ועוד) של מישהו אחר

לקנא למישהו/למשהו = לרגוז על גילויי אהבה של מישהו לאדם אחר/לשמור על משהו בלהט

4. לא בכל משפט חייבת להופיע ההשלמה המוצרכת. ובכל זאת, גם במצב כזה נוכל לדמיין את ההשלמה הזו.

לדוגמה:

המתנתי כל הבוקר – המושא (למי/למה המתנתי?) אינו מופיע במשפט, ואנו משלימים בעצמנו את המשלים החסר בדמיוננו.

5. מילת היחס 'את' היא סמן קבוע של מושא, על פי הכללים הבאים:

אם היא מופיעה בצורה הרגילה שלה, סימן שהמילה או הצירוף שאחריה הם בתפקיד של מושא במשפט.	לדוגמה: קניתי את החולצה.
אם היא מופיעה בנטיית גוף (אותי, אותך, אותנו, אתכם ועוד), סימן שהמילה עצמה היא בתפקיד של מושא במשפט.	לדוגמה: קניתי אותה.
כאשר המילה 'את' אינה מופיעה, אך ניתן להוסיף אותה, סימן שהמילה שלפניה הוספנו היא בתפקיד של מושא במשפט.	לדוגמה: קניתי חולצה. [אפשר להוסיף 'את+הַ..' לפני המילה 'חולצה', וזה סימן ש-'חולצה'=מושא]

6. דרך נוספת לזהות שמדובר במושא היא דרך האלימינציה, כלומר – פסילה של אפשרויות אחרות.

כיצד עושים זאת?

אם זיהינו במשפט מילה או צירוף מילים המשלימים פועל או שם פועל במשפט, סימן שתפקידם התחבירי יכול להיות או מושא או תיאור.

אם נפסול את האפשרות שמדובר בתיאור מסוג כלשהו, נוכל להסיק מכך שמדובר במושא. כדי להשתמש בשיטה זו עלינו להכיר היטב את כל סוגי התיאורים הקיימים, על־מנת שנוכל לבדוק כל אחד מהם לפני שנכריע אם מדובר בתיאור או במושא.

7. המושא עונה על השאלות הבאות:

ü את מי / את מה?

ü על מי / על מה?

ü למי / למה?

ü ממי / ממה?

ü במי / במה?

ü עם מי / עם מה?