משפט ייחוד

1. זהו משפט אשר חלק אחד מתוכו (מילה או צירוף) הועבר לתחילת המשפט על מנת להדגיש אותו.
2. במקום שבו אמור להופיע החלק שהועבר לתחילת המשפט יופיע כינוי מוסב/חוזר, כלומר כינוי בגוף שלישי שמתייחס (שמזכיר) את החלק שהועבר לתחילת המשפט.
3. החלק שהועבר לראש המשפט מכונה חלק ייחוד, ותפקידו התחבירי הוא אותו התפקיד שהיה לו במיקומו המקורי.
4. כל סוג של איבר תחבירי יכול להיות מועבר לשמש כחלק ייחוד, חוץ מאשר נושא המשפט, אשר אותו בדרך־כלל לא מייחדים.
5. אחרי חלק הייחוד יופיע בדרך־כלל סימן פיסוק מפריד כלשהו: או פסיק או קו מפריד.
6. כשמעבירים חלק מן המשפט להיות חלק ייחוד, מורידים ממנו את מילת היחס שנמצאת לפניו במשפט הבסיסי (אם יש מילת יחס).
7. שימו לב שחלק הייחוד יכול להופיע גם בתוך אחד מן האיברים של המשפט המחובר וכן בתוך חלק עיקרי או פסוקית במשפט המורכב.

נביט במשפט לדוגמה, ונראה בו את המאפיינים שמנינו:

שקיות האשפה – זרקתי אותן לפח הגדול.

חלק ייחוד (מושא) איך קובעים מהו תפקידו התחבירי של חלק הייחוד? על־פי תפקידו של הכינוי המוסב

אותן=מושא כינוי מוסב ß אותן= את שקיות האשפה

על מנת להבין את אופיו של משפט הייחוד נביט בדוגמות למשפטי ייחוד, ונשווה אותם למשפטים הבסיסיים שמהם נגזרו:

המשפט היסודי (הניטראלי)	משפט בעל חלק ייחוד
דני קנה מכונית אדומה.	מכונית אדומה – דני קנה אותה.
הקשבתי לדיסק החדש של מדונה.	הדיסק החדש של מדונה – הקשבתי לו.
את הגרביים הניחו בארון העליון.	הארון העליון – הניחו בו את הגרביים.
עיניו של החכם [הן] בראשו.	החכם – עיניו בראשו. (קהלת ב יד)

- דוגמה למשפט מחובר שאחד מאבריו הוא בעל חלק ייחוד:

סיכומי השיעור שלי – כל הסטודנטים בקורס השתמשו בהם, ולכן רבים כל־כך נכשלו.

איבר א' – בעל חלק ייחוד

איבר ב' – פשוט

- דוגמה למשפט מורכב שבו החלק העיקרי הוא בעל חלק ייחוד:

חברתי מן הכיתה – אביה הוא פרשן כדורגל ידוע שמתראיין רבות לערוץ הספורט.

חלק עיקרי – בעל חלק ייחוד

פסוקית (לוואי) – פשוטה